מחזירים את ישראל לחיים

מה ניתן לעשות כדי לסיים את משבר הקורונה

מטרת העל

חזרה לשגרת חיים לצד הקורונה תוך התייחסות לבריאות במובנה הרחב: בריאות גופנית, נפשית וחברתית, ולא רק היעדר מחלה (כהגדרת ארגון הבריאות העולמי).

הנחות יסוד:

נגיף הקורונה יישאר לשנים רבות בוצרה "אנדמית"

נגיף הקורונה יישאר לשנים רבות בצורה “אנדמית”, כלומר נוכח.

מדי כמה חודשים צפוי גל מסוים, כפי שמתנהגות כל המחלות דמויות השפעת.

מדי פעם יופיעו ווריאנטים – זוהי תופעה טבעית שלא ניתן למנוע, ודורשת מעקב כדי לאתר במידה ומופיע ווריאנט השונה באופן דרמטי מאחרים.

הקורונה מסוכנת בעיקר למבוגרים ולחולים במחלקות רקע

הקורונה מסוכנת למבוגרים ולחולים במחלות רקע, אך הסכנה לאחרים ובמיוחד לילדים נמוכה מאוד.

לחיסון תפקיד חשוב בהגנה מפני מחלה קשה ותמותה – אך לא מהדבקה

החיסון מגן על המתחסן מפני מחלה קשה ומתמותה, אך ערכו במניעת הדבקה ויצירת “חיסוניות עדר” נמוך. הוא אינו מסוגל למגר את המחלה, אך יש לו חשיבות בהפחתת נזקי המגפה והמאמץ הרפואי הנדרש ממערכת הבריאות.

הכלים בהם נעשה שימוש לא יעילים, וחלקם מובילים לנזק משמעותי

מרבית הכלים בהם נעשה שימוש בעולם בכלל ובישראל בפרט לא הוכחו כיעילים (סגרים, סגירת מערכת החינוך, בדיקות נרחבות לאנשים ללא סימפטומים, בידודים נרחבים, תו-ירוק ועוד), וחלקם גורמים לנזק משמעותי.

צעדים אלו מסבים נזק מיותר ולא אתי, בשל יחס עלות-תועלת הנובע מהם.

חיים עם הקורונה, משמעם שמירה על פעילות כלכלית וחינוכית מלאה, תוך הבטחת רווחה נפשית לכלל האוכלוסייה.

הישגי ישראל בהתמודדות עם הקורונה – אינם טובים

למרות התנאים האופטימליים בישראל להתמודדות עם משבר הקורונה (מדינה צעירה, מערכת בריאות מעולה, היערכות לאומית למצבי חרום) ולמרות שימוש באמצעי התמודדות קיצוניים אף ביחס לעולם המערבי, הישגי ההתמודדות עם המשבר בישראל – תמותה עודפת ונזקים בריאותיים, חברתיים וכלכליים – נמוכים ביחס למדינות אחרות. 

צעדים אופרטיבים

קמפיין ציבורי: "מי שחולה - נשאר בבית"

הדגשה שבמקרי חום, צינון או אפילו תסמינים קלים אחרים, לא יוצאים מהבית – עד שנבדקים, מסר שיש לו ערך לבריאות הציבור באופן רחב הרבה יותר מהקורונה.

המחקרים מלמדים כי אחוז אדיר מההדבקות נובע מחולים הסובלים מסימפטומים, ולכן ההתרכזות בהם יכולה להיות יעילה הרבה יותר, מבלי לגרום לנזק של בדיקות נרחבות ויקרות ובידודים נרחבים.

במקרה של זיהוי חולה, יש לבדוק ולבודד רק מגעים צמודים ביותר (כגון בני בית).

ביטול הגבלות שתועלתן נמוכה ובמיוחד אלו שנזקן רב על תועלתן, כגון:
  1. פתיחה מלאה של בתי הספר במתכונת שגרה.
    באופן הדרגתי יישום תוכניות מתאר בדומה ל”כיתה הירוקה”, כך שאין בידודים, אך 2-3 בדיקות כלל-כיתתיות לאחר זיהוי מאומת להקטין את סיכויי התפשטות.
    במיוחד במתארי החינוך, בולט כיצד הילדים, אשר הנזק הפוטנציאלי מהמחלה הוא הנמוך ביותר, הם משלמי המחיר העיקריים, בניגוד להיגיון ולאתיקה.
  2. ביטול התו הירוק באופן מלא – עתה, כאשר ברור שמחוסנים יכולים להדביק (ואף אם מדובר במידה פחותה), מהווה התו הירוק פגיעה כפולה: הוא פוגע בחירויות פרט בשל הבדלים סטטיסטיים לא משמעותיים (אם בכלל), והוא מסכן את אוכלוסיות בסיכון ע”י יצירת מקסם שווא של “סטריליות”.
המשך קידום הגנה חכמה, ממוקדת ויעילה, במיוחד באוכלוסיות הסיכון:
  1. עידוד והנגשת החיסון לעשרות אלפי קשישים ובמגזרים בהם ההיענות נמוכה
  2. המשך יישום וקידום אמצעי הגנה בבתי אבות ובמתארים מרובי סיכון
  3. יישום מתארים חלופיים למניעת התקהלויות במקומות סגורים המערבים אוכלוסיות סיכון.
  4. תמרוץ ועידוד מחקרים לטיפולים במחלת הקורונה
שינוי הגדרות העבודה המקצועיות והתאמתן למקובל בעולם:
  1. אימוץ מדיניות בדיקות המתמקדת במטופלים סימפטומטיים או בסיכון גבוה, הפסקת בדיקות סקר רחבות-הקף לאסימפטומטיים בקהילה.
  2. שינוי היקף ואופן בדיקות ה-PCR – הגדרת סף רגישות הבדיקה (CT) לרמה המתאימה לצורך זיהוי תוצאה חיובית שמעידה על פוטנציאל הדבקה, דבר שיוביל להפחתה של בידודים מיותרים
  3. שינוי הגדרות העבודה – זניחת המושג “מאומתים”, שינוי הגדרת חולים קשה כפי שמקובל בארגון הבריאות העולמי (רוויון חמצן<90% או קצב נשימה במבוגר > 30), הגדרת מאושפז/חולה קשה/נפטר מקורונה כמי שקורונה היא מחלתו העיקרית.
תכנית לתיקון לנזקי המשבר:
  1. תוכניות התערבות להדבקת פערים בבדיקות סקר ואיזון מחלות כרוניות
  2. תגבור מערך בריאות הנפש, בשל פגיעות הצעדים שננקטו במשבר
  3. תגבור מערכי הרווחה בשל הנזקים החברתיים והכלכליים שנגרמו
  4. פיתוח מערך סוציאלי לטיפול בקשישים הסובלים מבידוד והחמרה פסיכו-סוציאלית בעקבות המשבר
  5. הקמת מערך להדבקת פערי החינוך, במיוחד בנוער במצוקה
יישום שקיפות ושיח פתוח להגברת האמון הציבורי

חיזוק אופן הפעולה המקצועי והמדעי של מקבלי ההחלטות:

  1. פתיחת כלל הדיונים, הפרוטוקולים, החוזים וניגודי העניינים האפשריים באופן מלא ושקוף לציבור הרחב.
  2. דרישה ל-“חוות דעת שניה”, תוך שיתוף בעלי עמדות שונות בתהליכי קבלת ההחלטות.
  3. הקמת מערכת מעקב ודיווח רשמית, מסודרת ונגישה של תופעות לוואי לתרופות בכלל ותכשירים חדשים בפרט, תוך הנגשת כלל הנתונים לציבור הרחב ולאנשי המקצוע.
  4. החזרת האמון הציבורי ע”י שינוי בסיס השיח עם אזרחי המדינה, תוך שינוי האופן בו מתווך המשבר לציבור ע”י אנשי מקצוע והתקשורת.
    זאת, תוך הימנעות מהפחדה מיותרת, שימוש בכלים של קבלת החלטות משותפת ברמה הציבורית והפרטנית.
הערכות עתידית לגל הבא או למגפה הבאה

בדגש על הקמת מערך אשפוז בית לחולי קורונה אשר ישמש תשתית רפואית לשנים קדימה, תגבור יכולות טיפול נמרץ (צוואר הבקבוק במגפה), תוספת כוח אדם למערכת הבריאות, מניעה וטיפול בשחיקה הקשה של צוותי הרפואה, ארגון מחדש לפישוט תהליכי עבודה מסורבלים.

עמדת המועצה בנוגע לחיסון לקורונה

המועצה תומכת בחיסון ככלי חשוב במאבק בקורונה

מיום הקמתה, תמכה המועצה בחיסון ככלי קרדינאלי מהווה “משנה משחק” במאבק בקורונה.

לא אך זו שחברי המועצה מחוסנים בעצמם, הביעה המועצה תמיכה במבצע החיסונים ברבים ממסמכיה וברבים מהראיונות שהעניקו חבריה ברשתות התקשורת.

המועצה תומכת בגישת ה-FDA לגבי חיסון שלישי

למרות הסתייגות המועצה מהאופן בו התקבלה ההחלטה על מתן הבוסטר, אנו חושבים שיש לאמץ את גישת ה-FDA ולאפשר (אך לא לכפות) חיסון שלישי לאוכלוסיות הסיכון.

המועצה אינה ממליצה על חיסון ילדים, אך בעד לאפשרו למעוניינים

אנו איננו מתנגדים לאפשרות הניתנת להורים המעוניינים לחסן את ילדיהם, ואף תומכים בחיסון ילדים בקבוצות סיכון. עם זאת, אנו מתנגדים למבצע החיסון בילדים ובוודאי לאופן האגרסיבי בו מופעל כלפי אוכלוסייה זו. מסע הלחצים המופעל עליהם ועל הילדים איננו מוסרי ופוגעני.

יש להנגיש את החיסון – ולחזור לחיים

יש להשקיע מאמצים נוספים בהנגשת החיסון הראשון והשני לאלו שלא חוסנו באוכלוסיות הסיכון (דבר שאינו מתבצע באופן מיטבי כיום). יחד עם זאת, יש לאפשר חזרה לחיים ולשגרה. הנורמאליות בחינוך, במשק, בפנאי – היא מתכון לחיים בריאים, מבחינה פיזית ונפשית. יש צורך לגלות מנהיגות אמיצה כמו באנגליה, דנמרק ומדינות נוספות, שעם החיסון בחרו לחזור לחיים, מתוך הבנה שהקורונה נשארת פה, ואי אפשר להמשיך לחיות בפחד.

לא בכפייה, לא לתו הירוק

אנו מסתייגים מכל אלמנט של כפייה, ישירה או עקיפה. התו הירוק הוא כלי פסול מוסרית הפוגע בערכי יסוד של הרפואה, גורם להתנגדות דווקא בשל הפעלת הכוח, ובמקביל – מייצר מצג שווא של סביבה בטוחה. לראייה, בניגוד לנטען, רובן המכריע של מדינות אירופה וארה”ב, לא נוקטות במדיניות כזו.